אירועי שטפונות במדינת ישראל הם ארועים שתופסים כותרות, בתקשורת, ברשתות החברתיות, וכמובן בציבור המטיילים. ובצדק, שטפונות, בעיקר בדרום הארץ הם מן המראות המרגשים והיחודיים ביותר שניתן לראות בארצנו.
השטפונות בנחלי הצפון הם מרשימים ושכיחותם גבוהה. אולם שטפונות בדרום הצחיח הם נדירים, מרשימים ודרמטיים יותר.
בדרום ניתן בגדול לחלק שני אזורים גאוגרפיים של שטפונות: הנגב, שטפונות המתאפיינים בכמויות מים גדולות, זרימות ממושכות ויחסית איטיות, ומדבר יהודה וצפון הערבה, שטפונות המתאפיינים בזרימות מים מהירות, בעוצמה גבוהה, ולפרקי זמן קצרים. תופעה יחודית זו נובעת מהפרש הגבהים העצום שיכול להגיע עד כ 1200 מטר מקו פרשת המים (ירושלים – חברון – ערד) ועד לבקעת ים המלח, על-פני מרחק אופקי של כ 20 ק”מ.
אגני ניקוז - הגדרה
אגן היקוות או אגן ניקוז של נהר או נחל הוא האזור הקרקעי שכל מימיו מנוקזים על ידי אותו נהר או נחל.
הקו המפריד בין שני אגני ניקוז נקרא קו פרשת המים. רבים מאגני הניקוז מחולקים לאגנים קטנים יותר, שכל אחד מהם מזין יובל אחר של הנהר, או שני פלגים הנשפכים לאותו הנהר.
קו פרשת מים המחלק בין שני נהרות הנשפכים למקום אחד, נקרא קו פרשת מים מקומי.
לכל אגן ניקוז יש בסיס ניקוז, המקום בו מסתיימת זרימת הנהר. בסיס הניקוז הראשי הוא מפלס ים, ימה או אוקיינוס.
מדבר בצל גשם
מדבר יהודה הוא החבל הצחיח המצוי ממזרח להרי יהודה מהווה את השתפלותם המזרחית של ההרים לעבר בקע ים המלח.
שטח זה כולל את המרחב שבין הרי יהודה והמשכם – רכסי קרייתיים ,כידוד וזוהר במערב, מתלולי הבקע במזרח, נחל חימר בדרום והאגן של נחל עוג’ה בצפון.
חבל צחיח זה משתפל מבחינה גיאולוגית וטופוגראפית לכיוון מזרח בירידה תלולה של כ-1200 מטרים מן ההר עד לים המלח, על פני מרחק של כ-20 ק”מ. הירידה מתחוללת במדרגות שמקורן שונה: כפיפות שכבה גיאולוגיות, מדרונות סחיפה ומתלולי העתקים.
גבולות האזור: בצפון-מערב – “הקו הירוק”, מהר ישי עד הר עמשא; במערב – הר עמשא, תל ערד, נחל חימר עליון, כביש 258 עד צומת צפית; בדרום – כביש 25 מצומת צפית לצומת הערבה והקצה הדרומי של בריכות האידוי בים המלח (כולל שטחים באזור המעבר בין מדבר יהודה לנגב) ובמזרח – הגבול הבינלאומי.
נחלים, שטפונות ומים
שטפונות במדבר יהודה מתאפיינים בעוצמתם הגבוהה ובמשכם הקצר, ובמפלים (ממערב לכביש 90).
עיקר המים מגיע מגשמים שיורדים בהרי יהודה, ממזרח לקו פרשת המים, וכן ובגשמי המדבר המקומיים, מים אלה אלה זורמים בעוצמה דרך הערוצים העמוקים של נחלי מדבר יהודה, ונופלים לבקעת ים המלח בעוצמות אדירות ומפלים מרהיבים ונשפכים לים המלח.
במקומות מסוימים נותרים גבים מלאים שיכולים להחזיק מים טובים אפילו בתחילת הקיץ, כגון, בירכת צפירה שבנחל צאלים, והגביםש\ של נחל רחף.
(מקורות – ויקיפדה, המועצה האיזורית תמר)
הערות למטיילים:
- חציית נחלים זורמים יכולה להיות מסוכנת מאוד ועלולה להסתיים בפגיעות נפש או ברכוש.
- מומלץ לצאת לטיול שטפונות בקבוצה עם מדריכי שטח מוסמכים או ג’יפאים ותיקים ומנוסים.
