שביל ישראל, מקטע 44, חלק א’ : מנחל גוונים דרך הר סהרונים לפרסת נקרות, והמשך טיול בנחל ארדון לאורך תופעות טבע מיוחדת, טיפס לגבעת חרוט השחורה, טיפוס נוסף להר ארדון, ולסיום, מטר מטאורים בשמי הנגב.
מהר סהרונים לפרסת נקרות
יום רביעי 5:00 בוקר, גשם בצפון הארץ, וקצת במרכז, לוקח את התרמיל שהוכן יום קודם, נכנס לרכב, ומתחיל נסיעה דרומה. עבר כבר חודש כבר מאז שהייתי במכתש, התגעגעתי. בדרך, בואכה כביש 40, כביש עוקף באר-שבע, ערפילים נמוכים מגבילים קצת את הראות, מקווה שדרומה יותר יתנקה. עצירה אחרונה לתדלוק בכניסה למצפה רמון, שישית מים, קפה חזק, וממשיך את הנסיעה דרומה.
ישנן חמש דרכים לרדת למכתש רמון מצפון: מעלה העצמאות הסלול והמוכר לכולם, ובנוסף עוד ארבעה מעלות : נוח, מחמל (סגור), מעלה רמון ומעלה ערוד בחלק המערבי שמוביל להר רמון ובורות לוץ.
עובר את גשר המבקרים, גולש לתוך המכתש, פניית פרסה בכניסה לחניון הגבס, עוד 500 מטר ונכנס לגן הלאומי ‘צבעי רמון’ בדרך לחאן בארות. נסיעה האיטית בכביש הצר (גם בגלל הבמפרים), שכבות סלע ססגוניים וצבעים עזים מלווים אותי בדרך ומשרים חוויה כמו איננה מפה, טרנסנדנטלית. מחנה בחאן בארות, משאיר פתק עם מספר טלפון על הרכב, ויוצא דרומה על ציר הנפט לעבר חניון גוונים והר סהרונים.
השביל השחור הוא חלק מציר הנפט שעובר במרכז המכתש. הרקולס של חיל האוויר מגיע ממערב בניווט גובה נמוך עובר ממש מעלי. ממשיך דרומה והחניון גוונים מתחיל טיפוס מעלה בשביל השחור ובשיא הגובה נכנס שמאלה מזרחה להר סהרונים, השביל בהר עובר למרגלות קו הרכס, בצד הצפוני (הפונה לעבר מכתש רמון) ומספק תצפיות יפות. במספר נקודות, טרשי הסלע המשוננים יוצרים תצורות מעניינות.
הדרך נוחה להליכה, לפני הולכת קבוצת תלמידי בית ספר, עובר אותם בזהירות, עוצר בפינה המזרחית של קו הרכס לצפות בגבעת חרוט השחורה, ובפסגת הר ארדון המרשימה המתנשאת בגאון בלב החלק המזרחי של המכתש. אחרי הפסקה קלה מתחיל ירידה מתונה לתוך פרסת נקרות.
נחל נקרות הוא מן הגדולים שבנחלי הר הנגב. אורכו כ-60 ק”מ ושטח אגן הניקוז שלו כ-1,000 קמ”ר. בקירותיו של הנחל שכבות של אבן חול נובית מתקופת הקרטיקון התחתון. הנחל מישורי מאוד ורק חלק קטן ממנו צר. קיים בנחל עיקול המכונה “פרסת נקרות”, שבו תחום הנחל בין קירות מצוקיים של סלעי גיר. בסיומה של פרסת נקרות נדחס הנחל למעוק צר שאורכו כ-200 מ’, עומקו כ-10 מ’ ורוחבו מטרים ספורים. לעיתים, הקרקע של המעוק מוצפת במים עמוקים לאחר שיטפונות החורף.
(ויקיפדיה)
ההליכה בפרסה קלה, הנוף מיוחד. עוצר ליד סלע ענק הידוע בכינוי “סלע הבורג” או “גביע גלידה” מרביץ תמונות, בהמשך חולף על פני שתי מטיילות צעירות שאחת מהן מטפסת על סלע גדול.
משן רמון לגבעת חרוט
החלק הקניוני של פרסת נקרות צר מאוד, ופה אפשר לדמיין את המים השוצפים אשר נדחקים למעבר צר שרוחבו לא יותר מ 3-4 מטר. בקירות הלבנים כוכים קטנים, פה צילמתי את השלושת הילדים לפני כ 13 שנים.
ביציאה מהפרסה עוצר בצל למנוחה קלה, שתי המטיילות מתקרבות, מציע להן להצטרף אלי להפסקה וקפה,ומתחילה שיחה עם עידית (24) ושיראל (20). שתי מטיילות שיצאו לדרכן בסוף אוקטובר, והולכות על שביל ישראל מצפון לדרום ברצף. ישבנו ביחד כחצי שעה החלפנו חוויות על קפה ופירות יבשים. הסתבר לי שהשתיים בכלל יצאו בקבוצות שונות וחברו תוך כדי הליכה. עידית סיימה תואר ראשון במדעי המחשב, שיראל סיימה שנתיים שרות לאומי. הן ממשיכות מזרחה לגב חולית ולספיר שבערבה, להעביר שבת מנוחה אצל מלאכי שביל מהמושב.
מקפלים את הדברים וממשיכים ללכת ביחד מזרחה. שיראל הגבוהה מציע לי לנסות ללכת עם מקלות ההליכה שלה, מנסה, מרגיש נוח ונכון, ומבטיח לקנות בהקדם. מגיעים לפיצול שבילים: שביל כחול גב חולית (12 ק”מ), בו ממשיכות הבנות, ושביל שחור צפונה לנחל ארדון ובקעת סהרונים, השביל שלי להיום. תמונה של שלושתינו למזכרת, ואני מתבונן ארוכות בעידית ושיראל מתרחקות אט-אט בשביל שמטפס לכיוון כרבולת חרירים.
השביל של נחל ארדון עובר שכבות של חרסית צבעונית ודרגשי אבן גיר. מגוון הצבעים המרהיב מעיד על המינרלים שבחרסיות. במצוק ניתן להבחין בסדרת דייקים מרשימים. (דייק הוא מֶחְדָּר מגמתי אנכי הפורץ דרך נקודות חולשה בשכבות הסלע ונראה כעמוד החוצה את המצוק).
כק”מ לפני גבעת חרוט, פונה ימינה בשביל אדום, השביל מוביל למרגלות הגבעה השחורה, משאיר את התיק ליד צומת השבילים למרגלות הגבעה, ומטפס לראש הגבעה לתצפית. זו הפעם השלישית שלי בראש הגבעה, הראשונה הייתה עם הילדים, לפני הרבה שנים. מסתכל מראש הגבעה צפונה להר ארדון, השביל התלול שיורד מהפסגה זרוע נקודות קטנות, במבט נוסף מבין שזו קבוצת מטיילים (אח”כ יסתבר תלמידי בי”ס) שבחרו לעלות ממערב (בשביל הנוח יותר) ולרדת בצד הדרומי התלול. מעריך שיקח להם כשעה לרדת, וזה בערך מה שאני צריך בכדי להגיע לתחתית המעלה התלול.
מגבעת חרוט להר ארדון
יורד מהגבעה, מתחיל ללכת בשביל צפונה למרגלות ההר. הר ארדון יושב על הדופן המזרחית של מכתש רמון ומגיע לגובה של כ-722 מטרים מעל פני הים. את ההר שצורתו טרפז ענק, ניתן לראות כמעט מכל פינה במכתש רמון. אם אתם תוהים מתי הוזכר לראשונה, תגיעו עד תקופת התנ”ך, שם בספר דברי הימים מופיע ארדון כבנו של כלב בן חצרון משבט יהודה. (לקוח מאתר טיולי)
הטיפוס להר ארדון קשוח, כ 150 מטר אנכית ועוד 50 מטר טיפוס בשביל יחסית נוח בכדי לכבוש את הפסגה. מכניס קצת פחממות לגוף, שותה מים, ומתחיל לטפס את המעלה הקשוח בדרך מעלה. עוצר מדי פעם להסדיר נשימה ולהביט מטה על תלמידי ביה”ס שמתרחקים וקטנים ככול שאני עולה . בסיום המעלה מתיישב על סלע גדול ומביט על הנוף המדהים שנפרש לרגלי.
הדרך ל שיא הגובה של הר ארדון (722 מטר) עוברת בין תצורות סלע מיוחדות שעוצבו על ידי מים ורוח במשך מיליוני שנים. העננים בשמים מוסיפים נופך של מסתורין לתצורות הסלעים, אני מזהה ראש של דרקון משמאלי, ומצלם אותו לפני שיעלם בחזרה בסלע. השביל שיורד מהפסגה מערבה לחניון יום הר ארדון מתונה יותר, אני גולש בזהירות בשביל הצר, בדרך עוצר ומעיף מבט צפונה למעלה נח, שלאחרונה הפך פחות נוח למטיילי ה 4X4, ולמעלה מחמל הסגור, הקרקע צבועה בצבעים סגולים חומים האופייניים למכתש.
השעה 15:30 , אני למטה בחניון, עוד כ 3 ק”מ הליכה נשארו לי להגיע החזרה לחאן בארות. הרגליים כואבות, הגב מציק, אבל מצב הרוח מרומם, ממשיך לצעוד והשמש מתחילה לשקוע ולצבוע את השמיים באש.
מגיע שקיעה לחניון, עוצר את הגרמין, השעון מראה 24 ק”מ, 5 ורבע שעות הליכה נטו במסלול מיוחד, קשה, מגוון ויפייפה, ומה היה לנו:
- שלוש פסגות (הר סהרונים, גבעת חרוט, הר ארדון),
- שני נחלים (נקרות, ארדון),
- דייקים בנחל ארדון,
- קניון מהמם (פרסת נקרות),ושתי מטיילות מקסימות, עידית ושיראל שפגשתי בדרך.
מטאורים בשמי הנגב - אפילוג
נכנס לרכב, נוסע לחניון גוונים, שם אבלה את הלילה. מוצא מתחם פנוי, מוציא כיסא, שולחן, פותח את מקלחת השדה ומחכה שהמים במיכל יתחממו. השמש שקעה, מיליוני כוכבים נדלקים בשמיים, ואחרי מקלחת חמה, יושב להביט בשמיים זרועי הכוכבים.
מדליק תנור קטן לחמם את הרגליים שעבדו קשה, פותח בקבוק בירה, מביט מעלה לאינסוף הכוכבים הפרוסים בשמי המכתש . מטאור חוצה את השמים, ואחרי כמה דקות מספר מטאורים נוספים. לשמחתי, הלילה הוא ה 14 בדצמבר, בדיוק השיא של מטר הג’מינידים.
מטר הג’מינידים מתרחש כאשר כדור הארץ חולף דרך שובל האבק שמותיר אחריו האסטרואיד 3200 פאת’ון (Phaethon) המקיף את השמש כל 1.4 שנות ארץ. מטר הג’מינידים מתחזק כל שנה, ובשנים האחרונות נראים בין 120 ל-160 מטאורים בשעה. מטר הג’מינידים שנחשב למטר העשיר ביותר בשנה אחרי הפרסאידים.
כשעה לפני חצות, חצי ירח מתחיל לעלות ממזרח, נכנס לאוהל מתכסה בשמיכה העבה, נרדם.
אלבום תמונות טיול אתגרי במכתש רמון
